רקע היסטורי

מאז ועד היום

רקע היסטורי - אחוזת מגד לימים אגדת דשא באחוזה

את בנייתה של אחוזת מגד או כיום אגדת דשא באחוזה, יש לזקוף לזכותו של ד"ר זאב ברין - רופא, חקלאי, ואיש עסקים חדור אמונה ציונית. בשנת 1910 עלה ד"ר ברין לארץ ישראל מגרמניה ונתקבל מיד לעבודה בחדרה כרופא. מחלת הקדחת שהשתוללה בארץ בזמן ההוא העסיקה רבות את ד"ר ברין ותוך כדי מחקר של המחלה הוא לקה בה.

בשל כמויות מוגזמות של חינין אשר קיבל ד"ר ברין כטיפול במחלה הוא לקה בשיתוק של חצי הפנים ונשלח לירושלים לטיפולו של ד"ר טיכו. אחת האחיות הצעירות אשר טיפלה בו שם ולעתיד הפכה אשתו הייתה רבקה מרקס, בת למשפחה חרדית. רבקה למדה עברית אצל הסופר ש"י עגנון, ודרכה הכיר עגנון את אחותה - אסתר, והתחתן איתה. בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, נישא הזוג ונסע לגרמניה עם בנם הבכור - יונה, ד"ר ברין גויס לשרת בצבא גרמניה כרופא. בתום המלחמה החליטו זאב ורבקה לשוב לארץ ישראל.

ד"ר ברין ייסד בחדרה קואופרטיב בשם "החקלאי", והקים את סניף בנק "הלוואה וחסכון" עבור החקלאים בחדרה. בשל האבטלה ששררה בארץ באותה תקופה, התקשה ברין למצוא עבודה ושב לגרמניה, הפעם למטרת עסקים. בגרמניה הקים חברת מניות שאיפשרה ליהודים לרכוש קרקע חקלאית בארץ ישראל. כל מניה כללה 10 דונם פרדס ו- 7 דונם אדמת בור, מתוכם 2 דונם למגורים ו-5 דונם למשק עזר.

הקמת האחוזה

בכספי המשקיעים היהודיים שב ד"ר ברין לארץ והקים בשנת 1928 על גבעה ממזרח לחדרה את האחוזה, אשר שימשה

כנקודה אדמיניסטרטיבית לניהול מטעי ההדר על שטח של כ- 700 דונם. האחוזה תוכננה על ידי יוחנן רטנר מהטכניון, אשר דאג להקיפה בגדר מבטון לצורך הגנה מהתקפות ערביי האזור. בכניסה לאחוזה הוקמה בריכת השקיה לפרדסים.

באחוזה עצמה התגוררו הזוג ברין וילדיהם, אלפרד קאופמן אשר ניהל את החברה, גדעון מיכלזון - המנהל בפועל, והפועלים. בשנת 1933, ערב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הגיעו לארץ רבים מן המשקיעים היהודים בעלי המניות, על מנת לממש את זכותם על הקרקע. המשקיעים הקימו את היישוב מגד, ששכן למרגלות גבעת האחוזה מצפון. את השם 'מגד' הציע ש"י עגנון - גיסו של ד"ר ברין. ד"ר ברין יזם את הקמת בית אריזה לפרי הדר אפא"י (אגודת פירות ארץ ישראל) שמוקם מדרום לפרדסים.

בית הספר החקלאי

בשנת 1934 הקימו ד"ר ברין, יחד עם משה סמילנסקי וד"ר ארתור בירם בית ספר חקלאי. משכנו הראשון והארעי של בית הספר היה באחוזת מגד, עד שנבנה משכן קבוע עבורו בפרדס חנה. בשנת 1936, לאחר שעבר בית הספר החקלאי לפרדס חנה חזר ד"ר ברין לחדרה והקים בה את 'אחוזת עמיר' - משק חקלאי מגוון.

משק ילדים

חוות ברין הנטושה הוצאה למכירה ונקנתה על ידי גב' קלר ורסהיימר - אלמנה ואם לשלושה ילדים. כאשר הגיעה קלר לפרדס חנה ושמעה שבית האחוזה במגד עומד למכירה החליטה לקנות את האחוזה ולהשמישה כמוסד לילדים חוסים שנקרא "משק ילדים". ורסהיימר ניהלה מוסד דומה עוד בגרמניה, טרם עלייתם לארץ. היא לא ניהלה בפועל את משק הילדים אך פקחה על הנעשה והתגוררה באחוזה עם שלושת ילדיה. לקראת סוף שנות ה-30 גבר הלחץ להעלות ילדים יהודיים מגרמניה לארץ.

ורסהיימר פנתה לממשלת המנדט עם רשימת ילדים יהודים שביקשה להביא למשק הילדים וקיבלה 12 סרטיפיקטים להעלאת ילדים יהודיים מגרמניה, כל זה התרחש בערב פרוץ מלחמת העולם השנייה.

אחוזה היסטורית לאירועים

לפני למעלה מעשרים שנה שופצה האחוזה על ידי דב אייפנברג והוסבה לגן אירועים. כיום משמשת האחוזה למטרת אירועים בר מצווה, חתונות ועוד. האחוזה המפוארת ורחבת ההיקף כוללת כמה מבנים ארכיטקטוניים מקסימים הממוקמים סביב לחצר חאן מרהיבה. לאחוזה חשיבות היסטורית ותרבותית רבה והיא מסמלת את התפתחות ההתיישבות העברית בישראל ולעם היהודי בפרט. 

אגדת דשא מתאחדת עם האחוזה ונקראת כיום "אגדת דשא באחוזה"

בשנת 2009 מחליט דובי אייפנברג לטפח את האחוזה ולהגשים את חלום חייו על ידי שימור ושיחזור בית האחוזה והקמת מתחם האירועים המחודש של האחוזה ולכן מחבר את אגדת דשא לאחוזה ובמשך שנתיים של תיכנון ובנייה 2009-2010 האחוזה קמה לחיים חדשים כמקום קלאסי לאירועים מהיפים שנראו בארץ.

הקמת גן האירועים בשנת 1990

גן האירועים "אגדת דשא באחוזה" בשרון כיום, הוקם בשם "אחוזת פנורמה", בשנת 1990, והיה מבין פורצי הדרך הראשונים בתחום הגנים לאירועים. באותה תקופה אירועים היו מתקיימים בעיקר באולמות.

כגן, המקום הציע טבע ושטח פתוח שלא היו קיים באותה תקופה בתחום האירועים, ולכן נחשב כסטראט-אפ מצליח. עד מהרה, נפתחו גני אירועים נוספים, והתחום הלך והתפתח. אנשים רבים מחיפה ומאזור המרכז, גילו את קיסמה של אחוזת פנורמה דאז, והגיעו לערוך אירועים במקום. כגון חתונות, בר מצוות ובריתות, בעל הגן אז ועד היום, דובי אייפנברג, מספר, שכאשר הגיע לאחוזה וראה את הפוטנציאל הגלום במקום, חש שיש כאן אתר היסטורי שממתין להתגלות.

דובי ראה בחזונו, כיצד הוא מקים את הגן ובמשך השנים, משחזר את בית האחוזה ואת המבנים שמסביב, כאתר תרבותי ותיירותי. הפיתוח של המקום התעכב בשל בעיות ביורוקרטיות ולכן הגן שימש רק כגן אירועים ללא המבנים שמסביב, בין השנים 2008 - 2010 חזונו של דובי התגשם במלואו והאחוזה קמה לתחייה במלוא הדרה.